- אין להתחיל טיפול אנטיביוטי בלי לקחת קודם דגימות מתאימות לתרביות. בחולה בספסיס קשה אין לדחות תחילת טיפול: יש לקחת תרביות דם, להתחיל טיפול אנטיביוטי ולהשלים בירור.
- יש להימנע מטיפול אנטיביוטי במצבים בהם הסבירות לזיהום בקטריאלי נמוכה.
- יש לקחת 2-3 זוגות תרביות דם (אארובי ואנאארובי), לפני התחלת הטיפול האנטיביוטי ולדאוג באופן אקטיבי לקבלת תוצאות תרביות כדי לצמצם את הטיפול האנטיביוטי האמפירי בהתאם.
- תחילת טיפול אמפירי:
- לאחר אבחנה קלינית של מחלה זיהומית הדורשת טיפול אנטימיקרוביאלי
- השיקולים כוללים את המחוללים העיקריים ורגישותם לטיפול, התרופות העומדות לרשותנו, חדירות התרופה, יכולת ספיגה, צורך בשילוב תרופות וכיו"ב.
- עם קבלת תשובות מהמעבדה (לרוב לאחר 2-3 ימים) יש להתאים את הטיפול לטווח הצר ביותר האפשרי.
- מעבר מטיפול תוך-ורידי לטיפול פומי: עיתויו נתון לשיקול דעת קליני, ובהתאם לשיפור קליני ומעבדתי וליכולת המטופל לאכול ולשתות.
- משך הטיפול האנטיביוטי נגזר מהאבחנה, סוג החיידק ומצבו הקליני של החולה. ככלל יש לשאוף לטיפולים קצרים.
- יש להעדיף תכשירים אנטיביוטיים הניתנים דרך הפה כאשר מצב החולה מאפשר זאת.
- יש להפסיק טיפול אנטיביוטי אמפירי כאשר אין עדות לזיהום בקטריאלי תוך 48-72 שעות.
- יש להפסיק טיפול אנטיביוטי קודם כאשר עוברים לפרוטוקול טיפולי חדש.
- יש להימנע מטיפול בחיידקים המבודדים ממקומות שאינם סטריליים (פצעים, נקזים, עור, ריריות, כיח מצנרת מנשם וכו') ללא קורלציה קלינית.
- יש להימנע מטיפול אמפירי ב-Vancomycin ללא צורך.
- יש לבחור את התכשיר האנטיביוטי בעל הטווח הצר ביותר מבין תכשירים בעלי יעילות דומה
- יש להפסיק טיפול אנטיביוטי מונע פריאופרטיבי לאחר מנה אחת ללא קשר להוצאת הנקזים